יום חמישי, 15 ביולי 2010

פרספקטיבה ודווקא חיובית מאד, או: מזל-טוב אני דוד

הפעם האחרונה שכתבתי "פרספקטיבה" היתה בהיותי תלמיד י"ב בתיכון, אחרי המסע שלי לפולין. מיותר לומר איזו פרספקטיבה ראיתי אז. היום, לשמחתי, אני כותב על פרספקטיבה אחרת לגמרי.

מי שקרא את "שלוש שעות זה רגע בעולם אחר", יכול רק לנחש כמה שמחתי כשענת התקשרה בבוקר ואמרה לי שהיא זכתה בהגרלה בזוג כרטיסים לפוליקר בשוני (בנימינה). לפני שבוע שלחנו שנינו מסרונים לידיעות אחרונות והמסרון שלה עלה בגורל. לא חלפו 60 דקות וקיבלתי טלפון ממספר חסוי, ואתם כבר מנחשים את ההמשך: גם המסרון שלי עלה בהגרלה. ומי אמר שבשורות טובות לא באות בצרורות?

ובכן הטלפון שקיבלתי קצת לפני השעה שלוש אחה"צ הבהיר לי מה הן באמת בשורות טובות. אחת הבחורות החשובות לי ביותר התקשרה, מנומנמת משהו... ואני כבר הבנתי: שרון ילדה בן בכור. בהיותי בן יחיד, אחיינים לא יהיו לי, לפחות עד שאתחתן (וגם זה תלוי בזוגתי). האושר שמילא אותי עת ששמעתי את הבשורה באמת אינו ניתן לתיאור כאן על הכתב. אני בטוח שרבים מכם שחוו את הולדת האחיין הראשון חשו דומה, ותאמינו לי, למרות "שאינו בשר מבשרי" - אני מרגיש שהוא אחיין שלי.

אז ככה זה, לפעמים, בימים טובים, דברים טובים מתגמדים בפרספקטיבה נוכח דברים הולדת חיים חדשים!
שרון ואלון - המון המון מזל-טוב!