לפני הכל, גילוי נאות: את החוק החדש על חיוב "משאל עם" לא קראתי על כל סעיפיו ואף לא עלעלתי בהם. כל שכתוב בפסקות הבאות מתבסס על מה שניזונתי מגופי התקשורת השונים ועל תגובות בנוגע לאישור החוק של גורמים שונים במערכת הפוליטית.
עבור חברי הכנסת שלנו, החיים הם כנראה סתם עוד שעשועון. בדיוק כמו במשחק הטלוויזיה של ליאור כלפון: "מי שואל אותך". (באשר לגביו: לדעתי האישית, כאשר מדובר בכלפון, הרי שהוא כשרון באמת יוצא דופן.) למי שקצת פחות בקיא (או שמוצא דברים טובים יותר לעשות עם זמנו מצפייה בטלוויזיה), כלפון מתחפש לדמויות שונות ומשונות, ובסיטואציות שגרתיות-יומיומיות שואל שאלות טריוויה את המתמודד (המצולם במצלמות נסתרות).
חברי כנסת ישראל הנכבדה: חיינו במדינה אינם שעשועון. הסכסוך במזרח התיכון, למרות המטאפורות המקובלות מאד בעולם המושגים הצבאי, אינם משחק מלחמה.
אינני רוצה כלל להתייחס כאן להשקפה פוליטית ולחזקה של עם ישראל ומדינת ישראל על שטחים שסופחו. הוויכוח ההיסטורי למי יש זכות על הארץ מערב בתוכו יסודות ספק דתיים, ספק משיחיים וספק היסטוריים אובייקטיביים, ולכן ברור שלא ניתן יהיה להכריע בצורה לוגית או טכנית בסוגיה.
לכן, אינני רואה גם כל בעיה בטענה שישראל, משקיבלה על עצמה את חוק משאל העם, משדרת כלפי אויבנו עמדה קשוחה יותר במשא ומתן על השטחים. עמדה זו, שלממשלה ולכנסת יש זכות לאמץ - אין בה משום פגיעה בדמוקרטיה, בחוק בינלאומי או בזכויות יסוד. כאמור, צדדים שונים בפוליטיקה בישראל ובעולם עשויים להתווכח עמי. אולם חשוב לזכור: אף אחד לא פסל על היסוד החזרת שטחים בעתיד.
לגבי החוק עצמו: למעשה, אין כל בעיה גם עם המספר שנבחר. אני מתכוון לשמונים. אני חושב שהכנסת והציבור היו מקבלים בהבנה גם אם היו נדרשים לפחות 90 ח"כים (ולא 80) שיתמכו בהסכם כדי להימנע ממשאל עם. אחרי הכל, הפילוג שנוצר בעם בעקבות הסכמי אוסלו שאושרו על חודו של קול לא היה בריא גם כן.
אז מה אם כן הבעיה בכך שחבר הכנסת פלוני "שואל אותך", האזרח? ובכן, לדעתי יש שתי בעיות מרכזיות, שעליהן לא ניתן להניח את הדעת שכן לא ניתן להן מענה משביע רצון.
אתה חבר-הכנסת "פלוני", שבצורה הכי מזלזלת החלטת פשוט להעביר את ההחלטה אל העם, לא טרחת לבחון לעומק את כובד המשקל של החלטתך, וחבל. אתם הקוראים, קחו דקה למחשבה, ולפחות תשכנעו את עצמכם לעקוב מקרוב אחרי החלטות, אחרי דעות, אחרי המצב במדינה; וכשיגיע יום ההצבעה, ואני באמת מאמין שכולנו תקווה שיום יבוא ונוכל לגשת ולהצביע במשאל עם על עתיד של שלום אמת, תלכו כולכם עם משפחותיכם ועם חבריכם ותצביעו: איש איש לפי צו מצפונו.
עבור חברי הכנסת שלנו, החיים הם כנראה סתם עוד שעשועון. בדיוק כמו במשחק הטלוויזיה של ליאור כלפון: "מי שואל אותך". (באשר לגביו: לדעתי האישית, כאשר מדובר בכלפון, הרי שהוא כשרון באמת יוצא דופן.) למי שקצת פחות בקיא (או שמוצא דברים טובים יותר לעשות עם זמנו מצפייה בטלוויזיה), כלפון מתחפש לדמויות שונות ומשונות, ובסיטואציות שגרתיות-יומיומיות שואל שאלות טריוויה את המתמודד (המצולם במצלמות נסתרות).
חברי כנסת ישראל הנכבדה: חיינו במדינה אינם שעשועון. הסכסוך במזרח התיכון, למרות המטאפורות המקובלות מאד בעולם המושגים הצבאי, אינם משחק מלחמה.
אינני רוצה כלל להתייחס כאן להשקפה פוליטית ולחזקה של עם ישראל ומדינת ישראל על שטחים שסופחו. הוויכוח ההיסטורי למי יש זכות על הארץ מערב בתוכו יסודות ספק דתיים, ספק משיחיים וספק היסטוריים אובייקטיביים, ולכן ברור שלא ניתן יהיה להכריע בצורה לוגית או טכנית בסוגיה.
לכן, אינני רואה גם כל בעיה בטענה שישראל, משקיבלה על עצמה את חוק משאל העם, משדרת כלפי אויבנו עמדה קשוחה יותר במשא ומתן על השטחים. עמדה זו, שלממשלה ולכנסת יש זכות לאמץ - אין בה משום פגיעה בדמוקרטיה, בחוק בינלאומי או בזכויות יסוד. כאמור, צדדים שונים בפוליטיקה בישראל ובעולם עשויים להתווכח עמי. אולם חשוב לזכור: אף אחד לא פסל על היסוד החזרת שטחים בעתיד.
לגבי החוק עצמו: למעשה, אין כל בעיה גם עם המספר שנבחר. אני מתכוון לשמונים. אני חושב שהכנסת והציבור היו מקבלים בהבנה גם אם היו נדרשים לפחות 90 ח"כים (ולא 80) שיתמכו בהסכם כדי להימנע ממשאל עם. אחרי הכל, הפילוג שנוצר בעם בעקבות הסכמי אוסלו שאושרו על חודו של קול לא היה בריא גם כן.
אז מה אם כן הבעיה בכך שחבר הכנסת פלוני "שואל אותך", האזרח? ובכן, לדעתי יש שתי בעיות מרכזיות, שעליהן לא ניתן להניח את הדעת שכן לא ניתן להן מענה משביע רצון.
- לעולם לא ניתן יהיה להציג בפני ציבור של מדינה שלמה את מכלול השיקולים בחתימה על הסכם שלום כזה או אחר שיכלול החזרת שטחים. גם אם יוצג ההסכם המפורט, הרי שגם הוא נתון לפרשנות מדינית, כלכלית וכמובן ביטחונית. הרי כבר היום יש שאומרים בגלוי שלרמת הגולן אין כל משמעות אסטרטגית ללחימה. כמובן שרבים וטובים הם שטוענים את ההיפך הגמור. הציבור שיגיע לבחון את ההסכם ולהצביע בעדו או נגדו משול ל"קונה חתול בשק", או אף גרוע מכך: קונה שנתון לתעמולה חריפה ולאו דווקא אמיתית וכנה.
נכון יותר שמי שמכריע בצמתי החלטה שכאלו, יהיה אם ניתן אדם מקצועי, ואם לא, אז שלפחות יהיה משויך לקבוצה מצומצמת של אנשים (נניח 120 איש) שיקבלו סקירה מקיפה, מעמיקה ויסודית של תנאי ההסכם. - הבעיה השניה, שמטרידה לפחות אותי הרבה יותר, היא אתם, הקוראים. כן אתם: יוסי, אמיתי, סמדר, אסנת, רונית, אלי, רפי וחבריכם. אתם שלא הולכים ביום הבחירות לקלפי להצביע, וביום משאל העם גם כן כנראה תלכו לים במקום ללכת להצביע. לא ייתכן שקובעים בחוק שנדרש רוב של 80 ח"כים, אך במסגרת משאל העם לא תהיה חובת הצבעה. לדעתי האישית, גם במשאל העם וגם בבחירות הכלליות, אי-הצבעה צריכה להישקל כעבירה פלילית. אך אם להיות קיצוני פחות, לדעתי פשוט אין ערך לחוק ללא דרשה לאחוז הצבעה של לפחות 66% מבעלי זכות הבחירה, וזאת עוד מבלי לתת את הדיעה על איזה רוב יש לדרוש במשאל העם כדי לקבל הכרעה. אם תנאים אלו לא ייושמו בחוק, הרי שהפילוג שייווצר בעם בעקבות כל החלטה יהיה עמוק הרבה יותר מזה שידענו באוסלו.
אתה חבר-הכנסת "פלוני", שבצורה הכי מזלזלת החלטת פשוט להעביר את ההחלטה אל העם, לא טרחת לבחון לעומק את כובד המשקל של החלטתך, וחבל. אתם הקוראים, קחו דקה למחשבה, ולפחות תשכנעו את עצמכם לעקוב מקרוב אחרי החלטות, אחרי דעות, אחרי המצב במדינה; וכשיגיע יום ההצבעה, ואני באמת מאמין שכולנו תקווה שיום יבוא ונוכל לגשת ולהצביע במשאל עם על עתיד של שלום אמת, תלכו כולכם עם משפחותיכם ועם חבריכם ותצביעו: איש איש לפי צו מצפונו.
