בסופו של דבר, עוד יום-יומיים, שבוע-שבועיים, נחזור כולנו לשגרה. וזה בסדר, ככה זה צריך להיות, כנראה... (?).
אבל אי-אפשר לסגור את סוף השבוע הזה מבלי לעצור לרגע ולחשוב. אומרים שביום כיפור עושים חשבון נפש. מבחינתי זה בסדר לעשות גם היום. אינני אדם דתי, אבל אסון בקנה מידה של "הכרמל" באמת גורם לך לעשות חשבון נפש במובן של להעריך את הדברים הקטנים שיש לנו.
באופן אירוני משהו, יצא שדווקא לפני שנתיים בערך, כשהייתי בטורקיה, כתבתי משהו. אולי יום אחד עוד יולחן ויושר. ובינתיים, מצאתי לנכון לשנות אותו קצת ולשתף. בתקווה שנדע רק בשורות טובות.
אבל אי-אפשר לסגור את סוף השבוע הזה מבלי לעצור לרגע ולחשוב. אומרים שביום כיפור עושים חשבון נפש. מבחינתי זה בסדר לעשות גם היום. אינני אדם דתי, אבל אסון בקנה מידה של "הכרמל" באמת גורם לך לעשות חשבון נפש במובן של להעריך את הדברים הקטנים שיש לנו.
באופן אירוני משהו, יצא שדווקא לפני שנתיים בערך, כשהייתי בטורקיה, כתבתי משהו. אולי יום אחד עוד יולחן ויושר. ובינתיים, מצאתי לנכון לשנות אותו קצת ולשתף. בתקווה שנדע רק בשורות טובות.
הנה יושב אני
ומביט אל קיצו של הקיץ.
החום בערבים אינו מעיק,
ורוח ים מנשבת
עושה שוב חשק לשיר.
העונות חולפות ואיתן הגשמים,
"אביב מגיע פסח בא..."
כשתקופת החגים בעיצומה,
ישיבה מסובין לשולחן החג
עושה שוב חשק לשיר.
מתי אזכה לשיר בדרכי שלי,
מתי אזכה ללכת בה...
האם אזכה לשיר MY WAY ,
האם...
כל חיי אהבתי לכתוב:
לכתוב על הארץ ועל יושביה.
ודווקא ביושבי בניכר,
יושב אני וכותב
וזה עושה שוב חשק לשיר.
אינני יודע אם ומתי...
יודע כי אני שלם עם דרכי:
בדרכי זו – אלך לי!
והמחשבה שאחריי ישירו לי
עושה שוב חשק לשיר.
מתי אזכה לשיר בדרכי שלי,
מתי אזכה ללכת בה...
האם אזכה לשיר MY WAY ,
האם...
בלילה הרוחות מנשבות והאוויר קריר
אולם בצהרי הימים החום עדיין מעיק.
האש שהשמידה כל חלקה ירוקה;
המחנק בגרון נוכח התמונות והשמות;
ומעל לכל: הביחד הזה שכל כך מחזק את כולנו –
עושים גם הם חשק לשיר.
נפלל שנוכל לשיר בדרכנו שלנו,
נפלל שנזכה לצעוד בה...
נפלל שנזכה לשיר MY WAY ,
ונפלל לימים טובים יותר.
