במובן מסוים, אם ביום שאחרי זכייתה של רוז ב- X-Factor ישראל עם הביצוע שלה ל- My Way , אני לא אכתוב בנושא, אז אנשים קרובים אליי עשויים להרים גבה. אחרי הכל, אני חושב שרוב חבריי יודעים עד כמה אני מזוהה עם השיר ועד כמה אני אוהב אותו (יש שיעידו שאמרתי שזה השיר הטוב ביותר שנכתב אי פעם על-פני כדור הארץ).
ואז מגיעה השאלה של מה לכתוב. הכותרת של הפרסום: "Yes, it was her way" עלולה להטעות. אני לא מתכוון לרשום על הדרך שעברה רוז, על כמה שהיא מרגשת, על השינוי שזה יעשה לה בחיים (אני באמת מקווה שהיא תצליח). אני גם לא אכתוב על ההפתעה או חוסר ההפתעה בזכייה (הביצוע שלה היה היחיד שלפחות החברים שלי בפייסבוק הגיבו אחריו בעמוד שלהם). בכנות, אני גם לא יודע כמה היא תצליח להשתלב בתעשיית המוזיקה בארץ (אני לא חושב שזה צריך להיות קריטריון לזכייה ואני מקווה שהיא תכניס גוון מעניין למוזיקה) - אבל כל זה לא משנה כי לא על זה אני רוצה לכתוב.
הביצוע של רוז היה מושלם. השיר, כאילו נכתב למידותיה. כמו שאוהבים השופטים לומר: גם בנמוכים וגם בגבוהים. גם בשקטים וגם בחזקים. אני לא מתיימר להיות מבקר מוזיקלי (כי אני לא מבין גדול במוזיקה), אבל כשעברי אמר שהבחירה של שירי הייתה מדהימה הוא לא הבין עד כמה הוא צדק. כשמדברים על My Way מדברים על פרנק סינטרה. אבל לא מדברים רק על היכולות הווקליות שלו או על הרפרטואר שלו. מדברים על זה שאי אפשר לשיר את My Way כמו שפרנק סינטרה שר. תנסו לשמוע את השיר 100 פעמים, ואז לשיר איתו ביחד. תנסו ותראו שכל פעם תפספסו לפחות כניסה אחת לשורה או לבית. סינטרה לא שר את My Way בצורה מושלמת. הוא מאחר בשורה אחת, ומקדים בשורה אחרת. שלא לדבר על כך שבכל ביצוע שלו של השיר (ולי לבד יש לפחות עשרה ביצועים שונים) הוא נשמע שונה, ועושה אותו שונה. כך עשתה זאת רוז. היא לא התיימרה לבצע אותו בצורה מושלמת. זה לא היה שיבוט, וחברים, לקחת שיר כמו My Way ולבצע אותו ברמה כל-כך גבוהה ובמקביל שזה לא יהיה סתם עוד Cover - זו אומנות! על כך מעל לכל, מגיעה הזכייה לרוז. לי נותר רק לבכות על העובדה שבשל אורכי השירים המקובלים בתחרות ביצעה רוז רק את שלושת הבתים הראשונים, ואנחנו לא זכינו לעוד שני בתים של נחת והתרגשות.
